‏08/12/06
שיתוף על עבודת צוות
אתי בת 26, רווקה פנויה, אשת קבע בצה"ל בדרגת סרן, הנדסאית תו"נ, סטודנטית לתואר ראשון במדעי החברה וניהול
לפני הסדנה חשבתי שאני עובדת בצוות, לא רתמתי אלא פקדתי, אמרתי לכולם מה לעשות ואיך לעשות. כשמשהו לא נעשה בדרך שלי כעסתי, קיטרתי שמי שעשה את המשימה עשה בחפפנות או שהמשימה פשוט גדולה עליו.
לקחתי על עצמי הרבה משימות כי רציתי שייעשו בדרך שלי בדיוק.
כשחילקתי משימות והסברתי איך אני רוצה שיבוצעו- חנקתי, לא השארתי מקום לאדם להביע את עצמו במשימה.
לא לקחתי אחריות על ההבנה של מה שהסברתי והציפיות שלי.
לא מקשיבה לאף אחד, ומתוסכלת שרק אני עובדת ועושה את העבודה של כולם ושאין לי על מי לסמוך מלבד עצמי.
בשלב מסוים כולם התרגלו שאני עושה את המשימות שלהם ואז כשכן רציתי להעביר להם משימה- לא ידעתי איך לבקש, פחדתי שיתווכחו איתי, יריבו איתי.
בסדנה קלטתי על עצמי שחייתי כמרכז העולם, טיפשה, לא שווה. רציתי שכולם יחשבו שאני הכי חכמה והכי מוצלחת ולכן פעלתי בצורה זו בצוות. רציתי להיות תמיד בשליטה, לדעת מה קורה בכל מקום. ילדה קטנה שרוצה הכל בדרך שלה ולא מוכנה לשמוע על דרך אחרת.
שמתי את עצמי בעמדת כוח בכדי להרגיש טוב עם עצמי, להרגיש חשובה. לא לקחתי אחריות על המקצועיות שלי.
המחויבות החדשה שיצרתי לפעול בשותפות, להעצים את האנשים סביבי ובעיקר הכפופים. לאתגר אותם ולתת להם מרחב גדילה. לקבל דרך אחרת שונה משלי. לרתום את כולם לבצע את המשימות שלהם.
וויתרתי על להיות מרכז העולם, להיות בשליטה, להיות תמיד צודקת ועל הצורך להוכיח כל הזמן שאני חכמה ושווה.
הפעולות החדשות שעשיתי ביצעתי שיחה עם המג"ד ושיתפתי אותו איך פעלתי עד היום ורתמתי אותו לחדד את הגדרת התפקיד שלי, להיות סביבה מחויבת לי במידה ואחזור לפעול כהרגלי.
לקחתי אחריות על ההקשבה של כל מי שאני נותת לו משימה, חסר פשרות באיכות הביצוע ובמצוינות. הפסקתי להסביר לכולם איך לעשות והתחלתי להסביר מה לעשות כך שכל אחד יוכל לבצע בדרך שלו ולבטא את עצמו דרך המשימה.
התוצאות שקרו החיילים שלי לוקחים יותר אחריות. המג"ד מעיר לי כשאני לוקחת על עצמי תפקיד שלא שלי. עמיתים שלי מבצעים את המשימות שאני מבקשת מהם מתוך רתימה.
גישה חדשה,איך אני הולכת ליישם אותה
להפסיק להיות בשליטה על כולם, לעשות הכל בדרך אחת בלבד.
בחיים עם המשפחה והחברים- לעשות דברים בדרך שלהם ולהנות ממנה, לראות את העוצמה שבדרכים אחרות.
לנהל ולא להיות מנוהלת.
הוקרות
למג"ד שלי, על שהקשיב והתעניין בתהליך שאני עוברת. על שנרתם לתמוך בי בפעולות שהחלטתי לעשות.
לחיילים שלי, שמעירים לי כשאני חוזרת בי מהתחייבותי, על שלוקחים אחריות ומבצעים תפקידם במצוינות.
לקבוצה שלי, על שאתם חסרי פשרות איתי וכשאתם שומעים שאני עובדת בשעות מאוחרות אתם מעירים לי ולא מוכנים לקבל קשקושי שכל.
לחיים, על שהראית לי שכשאני פועלת בצורה מסוימת, אני צריכה לראות מה אני מפסידה כתוצאה מזה ולהבין למה אני פועלת בצורה זו.
על שיצרת את הסדנא והראית לי את האפשרות ליצור חיים שהם קסם.
לניצה, על ההוויה שאת במרחב, על החיוך שלך כשאת פוגשת בנו, על האנרגיות, על השותפות עם חיים ביצירת הסדנא ובכך מאפשרת לי ליצור את החיים שאני אוהבת.


אתי רושה